פרשת ויקהל || מכון המקדש
פרשתנו פותחת בציווי שמירת השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (שמות לה, ב-ג). מיד לאחר מכן התורה מספרת על איסוף הנדבה לצורך המשכן. חז"ל דרשו מסמיכות פרשיות אלה, שכוונת התורה בציווי: "לא תעשה כל מלאכה", היא למלאכה שהיתה במשכן (שבת מט,ב. רש"י והראשונים שם). נשאלת השאלה אפוא, מה ראתה התורה להגדיר מלאכה האסורה, דווקא במלאכה שנעשתה במשכן?
