ותחזינה גיליון 185 | ט"ו בחשוון | פרשת חיי שרה | יובל קופרמן
בית המקדש הוא יצירה אנושית- קוביות של אבן, זהב ושיש בהן עובד האדם את ה׳. אך בין שיטי האנושיות והמרובעות שבבית המקדש אנו מוצאים רוח של טבע, של חן וחופש. המוזיקה והנגינה שהביאו הלויים, הקשר הבלתי אמצעי שנוצר יחד עם הבאת הקרבן ועם הביאה בשערי בית ה׳, ויותר מכל, ההבנה כי ״זבחי א-להים- רוח נשברה, לב נשבר ונדכה, א-להים, לא תבזה.״ (תהילים, נא יט). את הרוח הטבעית והמשוחררת הזו מביא יצחק אבינו בשעת בין ערביים אל בית המקדש, ומבקשים גם אנחנו לקחת אותה אלינו בקשר, בחיבור ובדיבור שלנו עם קוננו- קשר של טבע וחירות, של פתיחות ושחרור.