רחוק משולחנך || בצל חורבות כותליך
קינה לשנת 48 לשיבת ציון לירושלים המקודשת
במשך שנות הגלות, בהן הוגלנו מעל שולחן אבינו, ישבנו בבית הכנסת על הארץ וקוננו כבנים שאביהם לא מרשה להם לחזור לביתם.
בכינו לפני הקדוש ברוך הוא - כבנים המבקשים לחזור לביתם, אך הוא לא מרשה.
היום, לאחר שחזרנו לארצנו וקיבלנו את הר בית קודשינו, אין לנו להלין אלא על עצמינו ומנהיגינו.
לכן - קינה זו יש לאומרה מול מַרְאָה ולבכות כבנים שאביהם מבקש להחזירם אל שולחנו, אך הם מתעקשים לשבת - גולים מרצונם מעל שולחן אביהם ולהמשיך לבכות ליד הקיר החיצוני של חצר ביתו ולהאשים את האב בריחוק.
במשך שנות הגלות, בהן הוגלנו מעל שולחן אבינו, ישבנו בבית הכנסת על הארץ וקוננו כבנים שאביהם לא מרשה להם לחזור לביתם.
בכינו לפני הקדוש ברוך הוא - כבנים המבקשים לחזור לביתם, אך הוא לא מרשה.
היום, לאחר שחזרנו לארצנו וקיבלנו את הר בית קודשינו, אין לנו להלין אלא על עצמינו ומנהיגינו.
לכן - קינה זו יש לאומרה מול מַרְאָה ולבכות כבנים שאביהם מבקש להחזירם אל שולחנו, אך הם מתעקשים לשבת - גולים מרצונם מעל שולחן אביהם ולהמשיך לבכות ליד הקיר החיצוני של חצר ביתו ולהאשים את האב בריחוק.
↓ קינה שחוברה על ידי ירושלמי מוותיקי עולי הר הבית
אבן השתיה מחוללת ועזובה בידי בני השפחה
בית המקדש נטוש, וגדוש במבקשים לו שכחה
