"וַּיִּקְרָּא אֶּל מֹּשֶּה, וַּיְדַּבֵּר ה' אֵּלָּיו מֵּאֹּהֶּל מוֹּעֵּד לֵּאמֹּר: דַּבֵּר אֶּל בְנֵּי יִּשְרָּאֵּל וְאָמַּרְתָּ אֲלֵּהֶּם: אָדָּם כִּי יַּקְרִּיב מִּכֶּם קָּרְבָּן לַּה', מִּן הַּבְהֵּמָּה מִּן הַּבָּקָּר וּמִּן הַּצֹאן תַּקְרִּיבוּ אֶּת קָּרְבַּנְכֶּם" (ויקרא, א ב) . ואף כי אין זה פשט פשוט, מהדהד בַכתוב הזה צליל ראשוני, נורא ונשגב כאחד, והצליל הזה חודר חדרֵי נפש וממלא באחת את כל חללה - ”אָדָּם כִּי יַּקְרִּיב מִּכֶּם קָּרְבָּן לַּה'” - היינו שקרבנו של אדם לה' הוא מִכֶם, קרבן אדם...
