כשהייתי תלמידה בתיכון ולמדנו את פרק ב' בישעיהו, נדמו לי תיאורי אחרית הימים בצבעים אידיליים עזים: הנה בית המקדש, בית אבן צנוע אבל מרשים ביותר, מתנשא על פיסגתו של הר אשר נישא מעל כל הגבעות שמקיפות אותו. צבע השמיים מעל ירושלים כחול עמוק, האוויר צח וצלול ושיירות שיירות של אנשים לבושים בלבן, עולות בשבילים המתפתלים למעלה, כולם כולם שואפים לקבל על עצמם את אורחות א-לוהי ישראל, הא-לוהים הרוחני, הא-לוהים המוסרי, הא-לוהים הלא-גשמי.