את השיר חזה בלילה, ובבקר נזעק אל כבוד הרב קוק וסיפר לו בחרדה את דבר החזון הזה. הרב קוק היה מעוטר בתפילין, נראה שהרב חפץ היה להמשיך לשאת תפילין עד עת הצהרים. הרב קוק אחז בידו של המשורר והרגיעו. בכל כתבי המשורר, הן בפרוזה והן בשיר מוטבעת כמיהתו להקמת בית המקדש.