בפרשתנו אנו ממשיכים את תהליך הריפוי מהצרעת, שהחל בפריחת הנגע, אבחונו על ידי הכהן ובידוד המצורע, וממשיך בטבילה ובעלייה לבית המקדש - להקריב את אשם המצורע אל המזבח. וכאן אנו מגיעים לשאלה מעניינת, קשה. בדומה ליולדת, בה נגענו שבוע שעבר, גם אצל המצורע אנו מגלים שבשונה מכל הקרבנות שבמקרא, שמטרתם לכפר, לקרבנו של המצורע מתווסף תפקיד והוא מטהר: ״והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה, וכיפר עליו הכהן - וטהר״ (ויקרא, יד כ). מלבד דרך ההיטהרות המוזרה - הקרבן, אנו מוצאים בטומאת המצורע דברים בלתי מובנים נוספים...
