...ועם הזריחה, כשאני עומד מולו וקרני השמש מפזזות על כיפת הזהב-כיפת הסלע, תמיד מחדש אני חש מערבולת של רגשות אהבה עצומה, תיסכול גדול, כאב האכזבה וגם תקווה כמוסה. .. התיסכול נובע מהעובדה המרגיזה שרבים מאלה המדברים על ההר, שהופכים עצמם לפרשנים בעניינו ואף כאלה שלוחשים על אוזנם של מקבלי ההחלטות – לוקים בבורות גמורה לגביו... אבל בחלומי אני כן רואה דור של מנהיגים משני הצדדים שיהיה מרחיק ראות... ובשורת השלום תצא, איך לא, מהר המוריה...
